הילד הקטן - סיפור בהמשכים

"למה?" שאל יותם, " תחשוב..." ענתה האם.
זה המקום להסביר מי זה יותם. נסביר את זה בארבעה משפטים:
1. שמו הוא יותם נור.
2. המשפחה שלו מאוד עשירה.
3. הוא תמיד, אבל תמיד, רוצה לעשות דברים שהוא לא יכול.
4.  הוא בן שלוש.

"אהההההההההההה" ענה יותם בקול שהסביר שהוא עדיין לא מבין
מה רצו ממנו. מסיבה מסוימת ( אני לא יכול לומר מה הסיבה, אבל אני יכול לרמוז שאני לא יכול להגיד כלום)
הוא החליט לוותר על הרעיון. עברו שבועות, חודשים, שנים, (הגזמתי, עברה רק שנה) יותם הלך לגן הילדים...
הוא הגיע לבית גדול עם גג אדום וחצר ענקית, וחשב שהגיע לבית ספר. אבל הוא הגיע לבית של יורם זץ (חבר של אבא שלו
שנקרא כך מאז שהגיע לגן חיות וחטף זץ.) בכל אופן,
יותם המשיך ללכת, והגיע לבית גדול עם חצר גדולה וגג שטוח ולבן.
עכשיו הבין יותם שנכנס לגן הילדים. אבל הוא ראה שני מילים על הדלת, שכמעט הצליח לזהות:
ב ת -  פ



יותם חיפש את הגננת נורית, לא מצא, אבל מצא עוד בניין גדול ועליו שלט עם כמה אותיות נוספות:
מ  י  ת
יותם נכנס לבניין(בחשש, כי פחד מהמקום שנראה כמו "טירה" של מפלצת), וראה מסדרון, ובו 3 חדרים.
מדי פעם יצא איש מאחד החדרים, ונכנס לאחר, או שיצא מהבניין.
יותם לא ידע מהו המקום הזה, וחיפש את אמו (אומנם בחשש ובבכי מ"המפלצת", אבל הוא אמר לעצמו בדיוק כך: "יותם, אני מזהיר אותך, תירגע, ות-פ-ס-י-ק ל-ב-כ-ו-ת-!!!" והשתלט על עצמו), יצא מהבניין, הלך והלך והלך  והלך והלך והלך והלך והלך
עד שהרגיש שהלך יותר מדי, ואז חזר אחורה, ונתקע במשהו.
"אולי זו המפלצת," יותם חשב, כשנשמע קול מוזר, ועצוב שבוקע מ"בטן" המפלצת, וצעק "הצילו, הצילו, מתי זה ייגמר כבר!"
הוא ידע כבר שהוא לא בגן, וניסה לחשוב איפה הוא היה צועק הצילו.
בגן- לא, כיף לו שם.
בבית- לא, הוא גר שם כל חייו.
בספרייה העירונית- יכול להיות, אבל שם יש שקט.
במוסד של שטרומי- יש סיכוי, אבל, המוסד של שטרומי קטן כמו... שטרומי.
בבית הספר???
יותם נזכר בשלט שראה:
ב-ת -פ-
בית ספר.


















בית ספר.
יותם הבין שהמשאלה שלו התגשמה, מאז גיל שלוש הוא רצה את זה,
ועכשיו הוא בבית הספר!
יותם ניסה למצוא את אחיו הגדול ניסים, שנקרא כך בגלל שאף פעם אין לו ניסים, באחד מהמבנים.
הוא לא ידע איפה הוא לומד, וחיפש אתו בכל הכיתות (מה שהוביל לכמה תקריות מאוד מביכות, כמו תקרית שהייתה בשכבת ג' ובה הוא חיפש את ניסים מתחת לשולחנות כזכר למשחקים עם אמא שלו, לצחוקם של התלמידים שהמורה השתלטה עליהם בקושי...).לבסוף מצא אותו באחת מהשכבות העליונות של בית הספר. ולא הבין מה קרה כשהתלמידים ראו ילד שמגיע להם לפופיק, ומחפש את אחיו. לבסוף, בגלל שהמורה לא מצאה את אימו באזור, ולקול הבקשות החוזרות של הקטן,
הסכימה שיישאר בכיתה ("לא למעשי קונדס, אלא רק לצפייה בשיעור ואי השתתפות" לטענתה).
כמובן שזה לא קרה, ולמשך היום ולמשך הימים האחרים הוא ואחיו עשו תעלולים רבים שיהיו בסיפורים הבאים.