יומן מסע - יום 71 גלמודה ובודדה אנוכי. אינני מיוחדת ואינני שונה, אני סתם, חמניה. יש חמניות כמוני אינסוף, וזה גורם לי לתהות, למה אנחנו כאן. מה תפקידינו בגן החמניות. כולנו זהות, צהובות, ולעיתים כמה מאיתנו נחטפות על ידי ענקים בעלי ראש שעיר ושתי זרועות. מי שנעלמה, לעולם לא חוזרת. הסיפורים על מה שעושים לאחיותינו בעולם הענקים מזעזעים. שוחטים אותן, הורגים אותן, משתמשים בהן למאכל. תמיד חשבתי שזה לא יקרה לי, אך היום נלקחה החמניה שלידי. התפרץ מתוכי קול בלתי רצוני, עמוק מקרבי: קול של צחקוק. שנאתי את החמניה שלידי, ימעך שמה! סוף סוף החברה שעיצבנה אותי נעלמה ולא תשוב עוד. אני חופשייה, בגן החמניות.