לפני 4 חודשים, 11 ימים ו- 15 שעות

להיות יוצאת דופן 3

פרק 1 - המשך 2

בחדר של הפסיכולוגית היו ארגזים צבעוניים עם כל מיני צעצועים.היו שם בובות גדולות והיו שם בובות ברבי והיו שם מכוניות וטנקים ואקדחים.הפסיכולוגית הזמינה אותי לבחור צעצוע.עמדתי מול הארגזים הצבעוניים ולא נמשכתי לשום דבר,אולי מפני שלא היה שם אף כדור.בסוף החלטתי לקחת את הברבי,כי היו לה הרבה בגדים ורציתי להחליף לה תלבושת.הפסיכולוגית לא הסירה ממני את עיניה.אחר כך כשהיא שאלה אותי למה בחרתי דווקא בברבי,והסברתי לה את עניין הבגדים,היא אמרה לאימא שאני נראית לה בסדר גמור.אבל אימא היתה בטוחה שבכוונה הטעיתי את הפסיכולוגית,כאילו כבר בגיל שמונה ידעתי שיש בי תכונות שאני אמורה להסתיר.פעם שמעתי את אימא משוחחת עם שירה,החברה הכי טובה שלה.שירה הצליחה לחלץ מפיה של אימא הודאה,שהפחד הכי נורא שלה הוא שאני אהיה לסבית.באופן כללי אמא שלי היא אישה נאורה,אבל זה לא מפריע ליהיות בפניקה כל הזמן.אצלה הכל הפוך על הפוך.היא מורה ליוגה,יש לה מודעות חברתית,היא בעד זכויות למיעוטים.היא מוכנה להישתתף בכל הפגנה למען הלסביות וה****אים,ויחד עם כל הנכונות הזאת,כאשר הדברים נוגעים בבני המשפחה שלה,היא מסוגלת להתמכר לכל הדעות הקדומות."את רואה אצלה סימנים שהיא נמשכת לבנות?"שירה שאלה את אימא."לא"אימא הנידה בראש,"רוב החברים שלה הם דווקה בנים,כי היא מרגישה כמוהם ויש לה לשון משותפת איתם.תראי איך היא מתלבשת,תמיד רק דגמ"חים כאלה.ואיך היא מתנהגת."שירה הסתכלה עלי.בכל פעם שהיא באה עלינו הביתה,היא היתה מסתכלת עלי.הרגשתי שהיא בוחנת אותי כאילו אני נמצאת במעבדה מתחת למיקרוסקופ."יש לך בת טום-בוי וזאת תופעה נפוצה,"היא אמרה לאימא."גם אני הייתי טום-בוי,ותראי איפה אני היום.אין לך מה לדאוג."היא היתה נחושה מאד,מה שהוכיח לי שהיא לא העלתה שום דבר מדאיג כשבחנה אותי.ובאמת,איך היא יכלה להעלות משהו, אם שום דבר לא הסתתר?הרי כבר בכיתה א' אהבתי את ירין,שהוא היה אהבתי הראשונה,ואחר כך בכיתה ד ' אהבתי את בועז,ובחטיבה,זמן קצר אחרי שהמורה לספרות קבעה שאביתר ואני נהיה צוות,והטילה עלינו ללכת לראיין את הסופר מאיר אברהם,היה לי ברור שאני מאוהבת בו.מהזווית שלי,הבעיה שלי היתה אחרת לגמרי.הבעיה שלי היתה שלא הייתי מסוגלת להראות לבנים שאהבתי את היחס שלי אליהם. משום-מה תמיד פחדתי שיצחיק אותם שאחת כמוני,שמתנהגת כמו בן ומשחקת כדורגל,מסוגלת להתאהב בהם.

הסוף!

אם ברצונכם ליקרוא את הבלוגים הראשונים שלי חפשו את השמות הבאים:להיות יוצאת דופן,ולהיות יוצאת דופן 2. ואם ברצונכם ליקרוא את המשך הפרק אנא חכו עד שיצא הבלוג הרגיעי שלי :להיות יוצאת דופן 4 .בבקשה ותודה.

עריכת בלוג

כותרת:

טקסט:

<!DOCTYPE html PUBLIC "-//W3C//DTD HTML 4.0 Transitional//EN" "http://www.w3.org/TR/REC-html40/loose.dtd">
<html><body><h1><span style="font-family:Tahoma"><span style="font-size:medium"><span style="font-size:large">להיות יוצאת דופן 3</span></span></span></h1>
<h2><span style="font-size:medium">פרק 1 - המשך 2</span></h2>
<h2><span style="font-size:medium">בחדר של הפסיכולוגית היו ארגזים צבעוניים עם כל מיני צעצועים.היו שם בובות גדולות והיו שם בובות ברבי והיו שם מכוניות וטנקים ואקדחים.הפסיכולוגית הזמינה אותי לבחור צעצוע.עמדתי מול הארגזים הצבעוניים ולא נמשכתי לשום דבר,אולי מפני שלא היה שם אף כדור.בסוף החלטתי לקחת את הברבי,כי היו לה הרבה בגדים ורציתי להחליף לה תלבושת.הפסיכולוגית לא הסירה ממני את עיניה.אחר כך כשהיא שאלה אותי למה בחרתי דווקא בברבי,והסברתי לה את עניין הבגדים,היא אמרה לאימא שאני נראית לה בסדר גמור.אבל אימא היתה בטוחה שבכוונה הטעיתי את הפסיכולוגית,כאילו כבר בגיל שמונה ידעתי שיש בי תכונות שאני אמורה להסתיר.פעם שמעתי את אימא משוחחת עם שירה,החברה הכי טובה שלה.שירה הצליחה לחלץ מפיה של אימא הודאה,שהפחד הכי נורא שלה הוא שאני אהיה לסבית.באופן כללי אמא שלי היא אישה נאורה,אבל זה לא מפריע ליהיות בפניקה כל הזמן.אצלה הכל הפוך על הפוך.היא מורה ליוגה,יש לה מודעות חברתית,היא בעד זכויות למיעוטים.היא מוכנה להישתתף בכל הפגנה למען הלסביות וה****אים,ויחד עם כל הנכונות הזאת,כאשר הדברים נוגעים בבני המשפחה שלה,היא מסוגלת להתמכר לכל הדעות הקדומות."את רואה אצלה סימנים שהיא נמשכת לבנות?"שירה שאלה את אימא."לא"אימא הנידה בראש,"רוב החברים שלה הם דווקה בנים,כי היא מרגישה כמוהם ויש לה לשון משותפת איתם.תראי איך היא מתלבשת,תמיד רק דגמ"חים כאלה.ואיך היא מתנהגת."שירה הסתכלה עלי.בכל פעם שהיא באה עלינו הביתה,היא היתה מסתכלת עלי.הרגשתי שהיא בוחנת אותי כאילו אני נמצאת במעבדה מתחת למיקרוסקופ."יש לך בת טום-בוי וזאת תופעה נפוצה,"היא אמרה לאימא."גם אני הייתי טום-בוי,ותראי איפה אני היום.אין לך מה לדאוג."היא היתה נחושה מאד,מה שהוכיח לי שהיא לא העלתה שום דבר מדאיג כשבחנה אותי.ובאמת,איך היא יכלה להעלות משהו, אם שום דבר לא הסתתר?הרי כבר בכיתה א' אהבתי את ירין,שהוא היה אהבתי הראשונה,ואחר כך בכיתה ד ' אהבתי את בועז,ובחטיבה,זמן קצר אחרי שהמורה לספרות קבעה שאביתר ואני נהיה צוות,והטילה עלינו ללכת לראיין את הסופר מאיר אברהם,היה לי ברור שאני מאוהבת בו.מהזווית שלי,הבעיה שלי היתה אחרת לגמרי.הבעיה שלי היתה שלא הייתי מסוגלת להראות לבנים שאהבתי את היחס שלי אליהם. משום-מה תמיד פחדתי שיצחיק אותם שאחת כמוני,שמתנהגת כמו בן ומשחקת כדורגל,מסוגלת להתאהב בהם.</span></h2>
<h2><span style="font-size:medium">הסוף!</span></h2>
<h2><span style="font-size:medium">אם ברצונכם ליקרוא את הבלוגים הראשונים שלי חפשו  את השמות הבאים:להיות יוצאת דופן,ולהיות יוצאת דופן 2. ואם ברצונכם ליקרוא את המשך הפרק אנא חכו עד שיצא הבלוג הרגיעי שלי :להיות יוצאת דופן 4 .בבקשה ותודה.</span></h2></body></html>