מתי מתחילים הזיכרונות הראשונים של בן אדם? אין לי מושג איך זה אצל אנשים אחרים,אבל אני יודעת איך זה אצלי.הזיכרון הראשון שליהוא מגיל ארבע:אנחנו,כלומר,אבא ואמא,רונית,שאול ואני,מבלים על חוף הים.אבא בבגד-ים כחול עם פסים לבנים בצד.הוא משחק כדורגל עם דוד שלי,שלובש בגד-ים אפור עם נקודות אדומות.אני עומדת בצד ומתבוננת במשחק.אני מאד רוצה להשתתף.נורא מושך אותי לבעוט בכדור ולגלות עד איפה אני יכולה לגלגל אותו.הבעיטות של אבא שלי מדויקות ואני רוצה לבעוט כמוהו.יש לי תחושה שאני מסוגלת.אני מבקשת מאבא שיתן גם לי.אבא מפנה לי את המקום ליד הכדור.אני מתרחקת כמה צעדים לאחור כדי לצבור תנופה.ברגע שאני עומדת לבעות,אני שומעת את אמא צועקת לו:"ישי,השתגעת?היא בת!מה פתאום אתה נותן לה לשחק כדורגל?ממתי בנות משחקות כדורגל?"ושאול שעומד בצד ומתפוצץ מצחוק,כאילו בזה הרגע אימא סיפרה בדיחה מוצלחת במיוחד.האם זהו באמת הזיכרון שלי?עכשיו,כשאני חושבת עליו,עולה בדעתי האפשרות שזה בכלל לא זיכרון.זהו סיפור ששעמתי שוב ושוב במשך שנים והתחלתי לתת לו צבעים וצורות וקולות.ואיך קרה ששעמתי את הסיפור הזה שוב ושוב?מפני שבכל פעם כשאימא ואבא רבו על משהו שקשור בי,אימא האשימה את אבא שבגללו נהייתי יוצאת דופן.
אם ברצונכם ליקרוא את שאר הפרק אנא קיראו אותו בבלוג הבא שלי,בבקשה ותודה.